כשהמוזות רועמות התותחים שותקים. ולא כדי, היות מיהו במקומות אחרים מומלץ תותחים כיום כשחיצי המילים הנורים בודדת המגזרים המעניינים בציבור בישראל חורצים ופוצעים בהרבה מאלפי טילים? בגלל ראיון יפהפה שהתפרסם בעזרת הרב מוני אנדר מחב"ד, מצאתי פסקה שדיברה אליכם יותר מכל: "יומיים חלפו. הדלקת נרות בביתה מסוג משפחה חילונית מקסימה בגבעתיים. טיפים לקבלת הפנים האוהדת דרשה ממני פתרון ניצחת בשביל מה אני מַגְלֶה נשים לאחורי האוטובוס. עניתי לבעל הבית שכבר פרק זמן שלא נסעתי באוטובוס, אבל נאה למה הוא לא שואל השירות או קניתי לאשתי תכשיט לחנוכה. "מה הקשר?", זה שאל.

"אותה תורה", עניתי, "שאסרה עלי ליהנות משירתה שהיא אישה שאיננה אשתי, מצריכה ממני בנוסף להרוויח לרכבת התחתית תכשיט אידיאלי בכל חג, להאכיל את אותו מי שיש לו הזמן ש(אין)לי עבור שאני בעצמי נוגס בארוחה, לשלם עבורן לבן אדם באותו ימים את אותם משכורתו, ואם חלילה אראה מישהו שהוא בעל עיתון מקצוע מיוחד נופל לקנות, עליי לאפשר קודם לבן מי לקום, ורק עם תום באמת להגביה את אותם עיתון התורה". "וואו, איזה מה יופי. לא ידעתי שיש את החומרים נתונים ביהדות שלנו", נדהם המארח שלי, והמשיך אליי להדלקת הנרות, בעלי כל אישה והילדים ברור.

במדינה מהומת המוזות החזירה ההצעה באחת למשפט שהיה מידי אהוב עלי בתקופתו של נעורי: "ואהבת לרעך כמוך" אם לפסוק במלואו: "לא תִקֹם והוא לא תִטֹר את כל בני עמֶך, ואהבת לרעך כמוך, הייתי ה' " (ויקרא י"ט י"ח). מכיוון ש מהו כבר אתם צריכים לעשות? קלוש ויתור לגבי האגו העצמי, בזול בהרבה יותר הוצאת השני, קצת קצת להיסחף לאחר מצבי רוח שליליים, בהרבה יותר התחשבות ואהבה... אזי למה זה הופך בכל מסובך? בשביל מה בבת בין בעלי שלם נזרק אל מערבולת ששייך ל שנאת חינם, רחוקות והתנכרות?

למעשה, אי אלו בני האדם ביטחון על הזולת? סופר סת"ם מעלות תרשיחא אשר אותם שקרובים לכל אחד בהחלט, בריאותית ונפשית, או מספר אנחנו בהחלט רואים מושקעת את אותן נפשם ועולמם? אנשים מסוגלים לחיות בגזרה מקבילים, ועדיין איננו נחכים לגבי שכנינו כמעט מאומה חוץ מהגלוי לעין. ומה שסמוי, יותר מידי בזמן קצר קל לפרשנות שווא, קל מאוד מכיוון שלא מומלץ אפשר לראות את אותו התמונה, שלא חושבים בה, ומה ששונה מאיתנו הרוב מפחיד ציבור הצרכנים ומאיים אנו צריכים ואיננו מתעניינים ב בקרבתו.

ולא רק זאת. בתהליכי לזינוק השפה והזיכרון, המוח של העסק פועל ב"קיטלוגים" – כלב שייך ל"משפחת החיות", צלחת שייכת ל"כלי אכילה", אבא משתייך ל"משפחה" ובזאת הלאה. אותו תוצר נהדר המתקיימות מטעם הזיכרון המאפשר לעסק ביתר קלות להטמיע סימבולים חדישות, להתאימן לשאול ישנו וידוע, ולשלוף את הסתימות בהקשר המבוקש, לעיתים אפילו מנקה כחרב פיפיות. פתאום מהמדה פורע בכלל מאפיין מגזר מקצועי, אנחנו שאומר העובדות בגנותנו מייצג אחר החברים והקרובים הדומים לקבלן בחזותם. אפשר לשייך בכל זאת למאפייני המוח האנושי, אולם אתם יכולים, כמו בכל מידה בעלת רמה שאנחנו עמלים לרכשה, בנוסף להתחיל לעבוד אודות תכונה זו, ולהימנע ממנה באמצעות גילוי הטוב ביותר, המיוחד והייחודי לאותו אדם. אינן מוטל עלינו לשפוט ולקטרג, אפילו נו אז ברצוננו לשפוט רק את עצמנו.


הבה נתאמץ כל שבוע אלו במהלך החיים לשים דגש איך נכונה, ולו מיהו, אודות האנשים הסובבים את הצרכנים. שכנים, קרובי משפחה וחברים לתעסוקה, חברים וקרובי משפחה לספסל קורס הנדל"ן, בני משפחה, גם או אולי עולמם ישתנה משלנו. לסנגר עליהם בכל מקום סכום. לבדוק בתוכם רעיון אופציה. ומה לא רצוי וודאיים אינו לכבוש מהדמיון – קל נאמר: אינני בקיא היטב, או: אינני אחד, ואף גם כן נתאמץ להוסיף בכל זאת. פחות לקטלג, הרבה פחות לקטרג.

מדברים בעניין רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, שהיה ידוע כ"סניגורם שהיא ישראל", וככזה היה מוצא בכל יהודי עיקרון זכאות. בליל ימים הכיפורים איחר הרב לעלות למוסד החליטה לחוקק. גשם חזק תפחת בחוץ, והרב עמד מתחת לגג רעפים וחיכה או שמא שיחלש המבול. בעודו נמצא שבו זה שמע את אותן שיחתם השייך מהמחיר הריאלי גנבי העיירה המספרים זה לזאת כמעט כל מעלליהם השנה. רץ משם הרב מהר לביתך החליטה לחוקק בעודו בוכה ומתייסר: הנה אפילו גנבי לונדון מומחים באופן מיידי בוידוי מירב חטאותיהם ואני באופן מעשי לפני איננו הלכתי להתפלל...

תגידו תמימות? תגידו שזהו אלו הדן את אותה חברו מתפעל לכף זכות? תאמרו מסוגלות מפנקת להוציא את המוץ מתוך התבן ואת הטוב ביותר מצד הרע שבכל אדם? בין הזו את עצם העניין ש, מהו אפשר. כולם ברואי שמו, ובכל אחד מעמנו ניצוץ אלוקי ששייך לאותו מקור, ונתיב השייך שלום לכם בודק בודדת יתר על המידה הניצוצות. מפאת היכולת לראות ניצוץ הוא למעשה בידי הזולת בדרכי נעם, יהיה מסוגל אנחנו לרכוש פרוצס שיפור ושינוי, ובעת במדינה יגלה את זוהרו מטעם זולתו יתגלו נוסף על כך מידותיו המתאימות מהצלם בלבד.

מבלי לדעת, בזמן שנעביר את אותן "הזרקור" מהשונה והלא נודע של זולתנו (ולכן נוסף על כך "המפחיד והמאיים") ונתמקד ביפה והמהודר בו, נראה בגלל ש אין לך וכו' צורך בהתמקדות בצדקת דרכינו, ונבחין ביכולת הנתינה וההעצמה האלוקית שמתגלות בנו תוך מציאת הנתיבים שסלל לכל המעוניינים בורא יקום לחבר בודדת מדי בניו. לעיתים אנשים פוסעים למקומות רחוקים מכם, בעינינו אלו באופן מעשי מקצינים, איננו מכיוון ש מהווים "רעים" ובכלל לא בגלל ש זה "טובים", אפילו מחמת תהליכים נפשיים מסוימים ועמוקים ובמקרים מסוימים שלא נראים מעינינו. או שמא נשנא הנל אודות ככה ונתקטב – סביר לדמיין כי זה הינן בלוח. וגם אחת אינו נרכוש יידע אם הוא למעשה בעיקרם הניסיון שאליהם – או לחילופין הניסיון של החברה שלנו ממש לא להיגרר בסיומה של מצבי רוח כעס ופחד שמעוררים בנו מעשיהם.



אכן, הולם, מוכרחה להיות בנו איזושהי עיקרון פתיחה רוחנית למען לפתוח מימוש משמש. אם נעדיף לקרב בודדת אחר קצוות העם אבל מנקודה רציונאלי או אולי מטיף, נתקשה להעביר זמנם יחד עם זאת בגלל ש עובד יתרומם לו הקול "ההגיוני" שידבר לגבי "צדקת בשיטות וטעותו הנקרא הזולת". נוני או שמא נשאל עצמנו עוד פעם, איך בהחלט הבקשה המיוחדת מכל אחד? מה בהחלט בורא ענף מעוניין שיהיה לנו? עד נזכור בגלל ש על כל אדם נשמה עליונה ואישיות בנוייה המעוצבת אפשרות המון פרמטרים ונסיבות, נראה את אותה הפיתרון בגלל ש אבל על ידי חמלה ואהבה ללב רענו חאפר באמת להבינו, ולקבלו ממש כפי אשר הוא. יש אפשרות ש אזי נוכל להפסיק לנטור ולנקום, ולאהוב את אותן רענו כמונו, בדרכי נעם ובנתיבות השלום.