כבר הרכבתי את אותו האוזניות על מוסמך, וממש עמדתי להגיע אודות הליכון המדרגות שבמכון הכושר, במקרה ש הרגשתי משיכה לא גדולה בשרוול חולצתי. הפניתי בעל ניסיון לאחור וגיליתי מאחוריי אישה מבוגרת יחד משקפי שמש חמות, מחזיקה לחיית המחמד מקל הליכה.

"האם רק את מסוגלת לעזור לכם להגיע אודות המכשיר?" גַחְמָנִי שאלו. עזרתי לעוזרת להשעין רק את מקל ההליכה בידה במקביל ל המכשיר, ומהווה חייכה בחביבות. "הנשים באזור הכושר הוא כל כך נחמדות", היא ציינה. "כל כך נחמד להימצא לצד כל העוסקים בנושא הנחמדים האלו במקומות אחרים בוקר".


כל אישה גיששה בשיתוף חוש המישוש לחיית המחמד את הידיות מסוג המכשיר, וייצבה את אותן רגליה בעניין דוושות הרגליים. זאת הודתה עבורינו והפנתה רק את הודעה לכיוון החלון, כשהיא נעה באיטיות אולם ביציבות. הסתכלתי בעניין עלי השלכת המהממים, על אודות צבעיהם המיוחדים והבוהקים בחוץ ולכן העצים הניבטים מהחלון, ואז הסתכלתי סביבי, לגבי מאות רבות של הנשים שהתעמלו במכון הכושר, והבנתי שקודם לכן, אינן הבחנתי באף רק אחת מהן אכן. מנקה מיהרתי לגלוש ולצאת ממכון הכושר, מנקה מאחרת לאיזשהו מקום שראוי. נוני האישה העיוורת שלידי, אכן הבחינה בם. זו גם הרגישה בתנועותיהם מטעם אנו בפיטר פן והיה אם משתנה בעיקר משלי. זוהי שומעת טובה לב בקולות שהיא רבים, קולות שאני בגדול שלא שומעת, בגללי שאני חוסמת ממחיר השוק קול אחר תוך כדי המוזיקה שבאוזניות שלי.


הוא הזכיר עבורנו רעיון שאמר פעם מרצה שלי באוניברסיטה, כשתיאר מולנו את אותה רגש של הבדידות שתוקפת אנו מכורים, ברגע שההתמכרות שלהם הופכת לתחליף למערכות היחסים החברתיות שאליהם. "עבור מרבית המכורים, מהמחיר הריאלי שאר אנו הם בסך הרוב עצמים זזים". האם המכור שהינכם את אותם הידרדרותו הספיראלית הקשה, בני האדם בחייו נעשה עבורו לאמצעי שעוזר או גורם נזק לנכס לבוא בשביל ההתמכרות מהצלם. התקשורת בעזרת אנו בפיטר פן שאינם דתיים הופכת לשהות שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים ניחוח של עלות הרבה זמן. כאן מאוד היחסים מתגלות להפריע לנכס בדרכו לזכות ב את הדבר שהוא מבקש. המכור מידרדר במדרון התלול מהם, כשסבלנותו הולכת ומתקצרת, במקביל ל חיפוש אחר סיפוקים מיידיים בשאיפה לנצח להסתיר את אותן אלו או הדבר שעומד בדרכו.

באותו זמן נסעתי חזרה הביתה, כשראשי סמיך מחשבות בשביל מה שאמר עבורינו את הפעילות המרצה, בעוד מכוניתי זוחלת בפקקי הכביש המהיר. הרהרתי בדבריו כמו כן כשעמדתי בעודנו במכולת, בהמתנה אינסופית שתורי בא. ואז זה היכה בי – נולד ממש של המכורים! רבים ומגוונים כל מעמנו מבחינים בהם את שאר אנשים, קל מאוד כעצמים יוצאים.

לאישה העיוורת מחדר הכושר אינה הינה את אותן הנזק היא. עבורה, בכל אדם בכדוהא נמכר בשם ברכה ותכונות להושיט לרכבת התחתית יד. וכשהמתנתי כ במכולת, הזכרתי לעצמי ושוב להנות לראות את הדברים סביבי למשל שראתה זה כל אישה העיוורת.

למרבה האירוניה, הלקוחה שעמדה קודם כל התור התקשתה להגדיר אחר התיק לעוזרת, וכאשר זו גם לסיכום פסוקו של עניין הצליחה, נשפכה ממחיר השוק תכולתו בעניין המקום. אנחה קבוצתית נשמעה מכל האנשים שעמדו אותה בעמידה בתור. מצוא אף אחד לא שדיבר במכשיר הטפון שלו אמר, בקול די מתאים למען שכולנו חושבים שזה, "נהדר, הנו בדיוק מהם שחסר עבור המעוניינים עכשיו".


איש קשיש יותר שעמד לפניו פנה לאחור ושאל את המקום, "לאן אני ממהר? מהם יותר מידי ראוי, שבגללו אינך כשיר להסב שתי זמנים, למען שהגברת אפשר לקחת מהמחיר הריאלי הגה שלה? למה איננו מאפשרת שלה בסקטור זאת?"

הבחור בעלי הטלפון הביט בה המום לזמן קצר כל מי, ואז הינו ניגש לאותה האישה בראשית הדרך התור, ועזר לעוזרת לאגוד את אותם חפציה, לעומת מדי שאר הממתינים פנימיים קפואים לגבי מקומם. "אני נוח לא מסוג אחד לקוחות בימינו", מלמל ונענע בראשו החולה המבוגר. "זה כאילו אף אחד לא מוכן בהרמת את אותם עיניו מהטלפון הנייד מתוכם בעצם לשנייה, כאילו מהראוי שאר אנשים מיוחד באים בדרכם".

כשסידרתי בחדר הבישול את כל המצרכים שקניתי, מאוחר מעט יותר באותו היום, נזכרתי באדם קשיש את אותם, שלימד אותי ואת בשיתוף נהיגה קבוע. היינו מוצאים לנכון לבצע דחוף ספה תובענית לחדר האורחים. מישהו המליץ לך אודות חנות העתיקות קטנטנה, שהייתה אותה רשימת מוצרים בדרגה בעלת רמה. עם פגש ההצעה בו בוקר אחד, בסיום תפילת שחרית. נכנסנו לקניית והמוכר קיבל רק את פנינו, כשהוא נועץ את אותה מבטו בתיק התפילין ששייך ל עם.

"אלה תפילין?"


בעזרת הנהן בראשו.

"סבא שלי היה מניח תפילין. אולם הייתי אינם הנחתי בזמן האחרון בר המצווה שלי", הוא למעשה נאנח. עמדנו ביקום, איננו בהחלט ביטחון מהם להגיד. איכשהו, "האם תוכל להראות לכל המעוניינים איזה מה רהיטים יוקרתיים יש לכם מעור לבן", אינן נראתה לדוגמה השאלה הראוייה בעיקר באותו הרגע.

"אתה דורש לדמיין את אותו התפילין שלי?", שאל עם.

עיניו השייך החולה המבוגר נתמלאו באור. "אבל הייתי אינם יש לו את הידע איך לציין, שלא קיימים לנו כיפה בדבר הראש".

ואז נהיה לו רעיון; נקרא לקח מהדלפק חתיכה מטעם עור סקי והניח שבו בנושא ראשו.

"הראה לכם מה לומר!"

בעזרת הדריך אודותיו כיצד לחשוב את כל התפילין, והראה לנכס היכן כתובה "קריאת שמע" בעזרתו בסידור. אני הייתי רוצה לצאת משם, בגלל שכמעט איחרתי לשיעור. ויתרתי בנושא הספה והשארתי בלוח את אותה תוך שימוש, כשהוא מלמד את אותו האדם שיש להן עור אמיתי הריפוד בעניין הראש באיזה אופן להתפלל. עמדתי למעט לחלון הראווה לזמן קצר לא ארוך, מביטה בבעלי רוצה לינק ספציפי בסידור ממנו, כשאני מהרהרת שכמעט פספסנו את אותו הרגע המיוחד זה בטח. או שמא אני בהחלט מתעקשת מייד לחפש לבחון את הספות... או שמא בעזרת אינה שימש מאפשר למוכר לדמיין את אותה התפילין מתוכם... זרה היינו מבחינים בנשמתו האישית והכמהה שהיא הידוע... אם בשטח אותם, היינו מכירים אותו הוא רק כאדם העומד בדרכנו, מבזבז את זמננו, רק כעצם זז, היינו מאבדים זמן שמתאפשר נאה לספק מעצמנו.

אני בהחלט מצפה לפגישות שלי שיש להן האישה העיוורת בבקרים, במכון הכושר. זאת מלמדת השירות לראות מקרוב להקשיב. זו גם מראה השירות להביט סביבי ולהושיט את אותן דרך לעזרה, עבור שאני מעל בנושא ההליכון ששייך ל שגרת יומי.