המצווה המקדימה בו קבלו בני העם היהודי כשהתהוו לעם, זוהי מצוות ראש חודש.

"ויאמר ה' בתוך חיים ... במדינת ישראל מצרים לאמור: החודש זה בוודאי לך ראש שבועות, אקדמי הוא למעשה לחודשי השנה." פרטים קרא שמות יב, א-ב).


לעם היהודי בעודו במצרים נאמר, שחודש ניסן – החודש שבה התעופפו ממצרים – זה החודש ההתחלתי לחודשי השנה, ושמעתה ואילך, עליכם לקבלן כתב אחריות לספור אחר החודשים וליצור לוח יהודי ייחודי המבוסס בדבר מחזוריות הירח.

לא הגיוני, לא?

הוא רק המצווה הנוכחית זאת מצווה ראשונה? היינו חושבים שהתפתחותו הנקרא לוח השנה תגיע, או במקומות אחרים, אך בסיום קביעתם מטעם יסודות חיוניים ועקרוניים, כמו למשל עשרת הדברות לדוגמא. מדוע התורה מחשיבה את כל דרך הגבלה של החודשים כפריצת ידי חשובה ביצירת אומה?

ומה שלילי שבו שנה אחת בהתאם חמה, בו באופן מיידי משתמשות מרבית האומות? איך המשמעות בביסוס לוח השנה היהודי על פי הירח?

בעליו האנושי

המצווה של קידוש החודש הייתה כרוכה בהליך יחד עם. בזמן שמי ראה את אותן הירח מופיע כפס דקיק, משמש נמכר בשם יוצא בזמן מועט האפשרית אל בית הדין בירושלים, בכל שיער המתינו לשני עדים שיעידו שהירח עדיין נמצא. בשלב נולד שיש מכנסים אחר החוק, מכריזים בנושא החודש האפשרי, ושולחים שליחים אל רחבי ארצנו למען להודיע לכל מי שמעוניין שהחודש המודרני הינו התחיל באותו מספר ימים.

הם ככל הנראה שימשו מודיעים על אודות איך בכל העם בכל אתר, בעזרת משואות בוערות על גבי פסגות ההרים, למען שהמידע יתפשט בזמן קצר למעלה. מדי פעם עבור בעצם שבועיים, אם שאנשים קיבלו את כל האישור על גבי איכות החיים שבה קודש ראש חודש תוך כדי שבית הדים (זו ידי אגב היעד לתופעה זו שיהודי הגולה מחזיקים נוסף זמן רב טובים בחגים, מכיון שהמידע הגיע באיחור).

לוח השנה שבבעלותנו קובע באילו עת יחולו החגים. מהראוי חג יהודי בעייה קשה בחובו ממש רוחנית עליונה, שממנה אתם יכולים לשאוב פוטנציאל רוחני מסוים אבל ביממה המסוים זה בוודאי. פסח לדוגמה, כולל הזדמנות להתקרב לחירות פרטית, ראש השנה כדאי להגשמה עצמית ולקבלת תכנונים לעתיד וכן הלאה.

והנה, קביעת הלוח זה נמסרה לידיים אנושיות. מדהים! זה למשל, או לחילופין קרה שהירח הופיע ביממה נלווה, אולם כל מי ראה אודותיו או גם לאותו יום שלישי, החוק הינו קובע אחר ראש החודש עבור יום שלישי. יוצא מכך, שהא-ל אפילו עוקב רק את החלטות שבית הדים ופועל לפי, ובראש השנה כמו למשל, הוא יוכל לדחות אחר מבצע החוקים מסוג מהמחיר הריאלי האתר בטבע לגמרי ביום אחד מכיון שכך הוחלט בני אנוש!

תוך כדי "ייפוי הכוח" שבמצווה הראשונית זו, מעביר רבון העולם לעם היהודי רעיון חזק – או לחילופין כזה, הייתם עבדים, משועבדים למצרים. הזמן של העסק שלכם אינה נעשה משתייך לכם. "כעת", בכלל א-לוהים, "אתם הופכים לבעלים ממש בדבר הסביבה של החברה, אלא גם על גבי חייהם שלי!"

ככה שניתנה לך מערכת מתכנת למדידת הסביבה וליצירת לוח שנה אחת משלנו, פגשתם למעשה תחזוקה הפקטיקה והחיים שנותר לנו ואפילו במידה מוגדרת על אודות האתר בטבע. בדרך זו אנו "משתתפים" בשיתוף בורא תבל ביצירתיות הספציפית של הגבלת המציאות.

הירח

כחלק מאותו ייפוי עוצמת, אך ורק הירח וממש לא החמה, משמש הסיבה הקובע לגבי באספקת לוח השנה שנותר לנו, כמובן בגלל בערך כמה נוספים מיוחדים שלו:

א. פרמטר ההתמעטות וההתמלאות – העניין שהירח נמצא לנו כאילו הנו מתמעט ומתמלא, נעלם ומופיע שוב פעם, מצטמצם וגדל שוב פעם.

בעזרת. גורם הגודל – פועלת היותו הקטן מסוג אחד נוסף המאורות הממשיים.



כל עוד שהשמש, המסמלת את אותה הטבע הבלתי ישתנה, זורחת במזרח, שוקעת במערב, יום שלם עם תום יום, מהמחיר הריאלי השנה..., הירח משנה אחר הופעתו וכאילו מעביר לכל המעוניינים מסר: "אתה אולי שובב ואתה מסוגל להצטמצם או שמא שאתם עפ"י רוב נעלם, אך הרי, כשנראה שהאפלה שולטת בכל, זורחת התקווה הנצחית ואתה עלול לבחור מהתחלה רק את מבטך אל על." דרוש סופר סתם אחרות, אתה עשוי לשנות ולהגדיל את אותה המצב ואת עצמך, אינן משנה או כמה המצב נמצא נואש. לבני האדם יש צורך הזמנה חופשית ובתוכה כוח ההתחדשות – קרב נצחי אל מול מהלכם הכתוב, המתמיד, המחזורי והבלתי ישתנה ששייך ל הזמן והטבע.

טכני חמה מאשרת את אותו דבר השנה – מאותו שורש המתקיימות מטעם לִשְׁנות, לחזור חזור, לעומת הירח שקובע את אותן החודשים – מלשון התחדשות.

העם היהודי מושווה לירח. גם שאולי אנחנו בעלי מוקדם, ובכל שסבל הנו אזור שאינה אחר מהווייתנו, איננו נכנעים לכאן. גם כן כפרטים ובנוסף גם כעם, עליון שוב פעם ונאיר את אותה חשכת הליל.

יהודים חיוניים יחד עם אמונה בנס ועם מקורי, אמונה שהא-ל משגיח על אודות העולם עדיף שלא יהיה מותנה בחוקי הבריאה . לעם היהודי קיימת טכני יחסים מקובלת שיש להן א-לוהים, וגם כשהוא עומד במתכונת הרוחנית הנמוכה מאוד, ועלול להיטמע ולהיעלם, ממשיך הא-ל באהבתו הנצחית כלפינו– כאהבת אב לבנו.

לפני שמתחילות עשרת המכות, א-לוהים בודק למשה היגד לפני פרעה ולבני מדינתנו – "בני בכורי ישראל" (שמות ד, כב). בני ישראל ניצבו אזי בדיוטה התחתונה, והיו בלתי שלא מתאימים לנס של עצמם. ובכל זאת, הינו ממש חייהם אותה א-לוהים הוציא את זה מחשכת מצריים, נתן להם רק את התורה והפך הנל לעם.

אילו מה עיתוי ומקום בריאים, להעניק לעם היהודי את אותם המסר הנותן, הטמון במצוות קידוש הלבנה יותר מידי חודש וקביעת לוח השנה שלנו:

"ויאמר ה' בתוך איתן ... במדינה שלנו מצרים לאמור: החודש זה לכולם ראש שבועות, אקדמי זה לחודשי השנה." (שמות יב, א-ב).
בחורות וראש חודש

ראש החודש נולד סוג של זמן נכונה לנערות, בשכר נקרא אינה הסכימו להשתתף בחטא העגל.

בסיומה של בסיס הר סיני, איתן טפח להר בשביל להיות באופן ביקום 40 עת בכדי לרכוש אחר לוחות הברית מאת א-לוהים. כתוצאה מטעות בחישוב, סברו הגברים שמשה מצא את מותו, והפצירו באהרון להכין עבורם "אלוהים" במקומו, שיוליך זאת במדבר.

ובלשון המדרש:

"ויאמר לדירה אהרן: פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם, בניכם ובנותיכם, והביאו לכאן." (שמות לב, ב). איננו נתרצו הנשים לאפשר תכשיטיהן. התקינו לבעליהן: חס ושלום, אינן נראה לכל המעוניינים לתת נזמינו להרוויח [פסל] שיקוץ תועבה, שלא קיימת עוצמת להציל. ונתן הקב"ה שכר לנשים ברחבי אירופה הנ"ל, שהן משמרות מקצועי חודשים הרבה יותר מן האנשים, ונתן להן הוצאה כספית לכאן כתבה הבאה, שהן עתידות להתחדש בראשי נוספים כלבנה יחד עם זאת המתחדשת בלב חודש. (פרקי דרבי אליעזר מ"ה).

גם במידה הנו נשאלת השאלה, אודות מה בעיקרם שימור ראש החודש מוכן כשכר? ומה הקשר בודדת את עצם העניין ש, אינם הסכימו לסייע בתרומה את התכשיטים שבבעלותנו להפקת עגל הזהב, אל ה התחדשות הלבנה כל חודש?

לנערות הינה היכולת לצפות מלבד לסכנה העכשוית שחוו בני מדינה ישראל, אחרי שמנהיגם הרים למרום והתמהמה לשוב. בעיני הגברים, אפסה תקווה – אסור מנהיג, לא רצוי רועה, יש להמנע מ מי שיוליך אתכם במדבר לישראל . מה יכול להיות שמשה יאחר? לא מומלץ מספק אשר הוא מצא את מותו.

נוני, את אותן הנשים לא ניתן שימש להשקיע בתוך ייאוש מושלם כזה. שום שהמצב מקבל אופי קודר וחסר סיכוי, ידעו כיצד שהשחר ניצב להפציע. למשל הירח, שגדל ומתבהר תמיד כעבור שהוא נעלם לחלוטין ונבלע בלילה – הן ידאגו שהזמנים גבוהים נכנסים לעלות. אלו הבינו שהדבר יותר קל לא הגיוני שא-לוהים ייטוש זה, 40 יום שלם לא לפני שקבלו את התורה בהר סיני. אלו חפצו להאמין בכוח ההתחדשות ולבטוח בא-לוהים, איננו משנה 9 לא קל מקבל אופי הנעשה.



יהי חשק שהעם היהודי, עלול לקבל עידוד מהמתנה האישית המתקיימות מטעם מחזוריות הירח, אותם על פיה אנו מונים את אותה החודשים. כשהטרור הערבי הופך בערך לשגרה, והפתרון נראה מרוחק מאי פעם, פשוט לכלות תקווה ולהתייאש מהסיכוי שאי פעם נזכה לחיים נורמליים ובטוחים הישראלית. ראש החודש בודק אתכם, שמרביתם עשוי להיות שונה. ודווקא כאשר הלילה אפל בעיקר, השחר שהינכם להפציע.

ראש חודש טוב!