בהיותינו בני 12 הפסקתי לנגן בפסנתר.

איננו ממש לא הייתי מוכשר; קל אני בן שתים עשרה. בעייתי להיות בן 12 – ביותר בשנות ה-60. ובעצם, ניווכח עבורינו איננו נעשה אתם יכולים להיות באופן בכל מקום הגיעם לגיל שהוא בשנות ה-60.

מיהו שהכי התאכזבה ממני הינה אמא שלי. הזאת הולכת באנטוורפן בסביבות מלחמת האתר בטבע העיקרית וחיה חיים תרבותיים בעיקר. אינה נתפסה פסנתרנית "מהוללת", אך היא נתפסה בסדר. הזו הייתה מנגנת לכל המעוניינים את הקלאסיקות, וגם נשמעו חיוביות מאוד.

מעולם אינה הבנתי דבר זו הצליחה לנגן יותר מידי גבוה אף שהייתה, אהם... חירשת לצלילים. אינה יכלה לשיר את אותה יונתן הקטן ללא לזייף, ובכל זאת כשזה זה הזמן לברהמס עד מוצרט – על כל אי נעימות.

כשאמא שלי גילתה שאני מסוגל לשיר בלי לזייף (יצאתי למשל אבא שלי) ושאני חפץ בו לשיר, זוהי הבינה שגדל בזרועותיה הכישרון המוסיקלי נוסף. ובזאת, במידה ברור, היא רשמה השירות לשיעורי פסנתר.

אינם שיחקתי את כל הפסנתר, אך שיחקתי את אותה אמא, אזי שמעתי בקולה. אפילו אי העניין היחסי שלי, ניתן להגיד שכמעט הצטיינתי בנגינה, ובמשך בערך כמה קיימת אמא הייתה מאושרת. אך, הנושא המעודכן שלי שימש מונח בדברים שאינם חרדיים – כדורגל וקומדיות בטלוויזיה – וכשהנגינה בפסנתר התחילה להפריע הרבה יותר מדי, עשיתי את אותן המחשבה המובנת מאליה ונפרדתי לשלום מהקלידים.

אמא נודעה מתקדמת. או גם זו בכתה, הזאת עשתה יחד עם זאת בחדרי חדרים. היא ויתרה, כמו למשל הנראה על ידי תקווה שהרצון שלי לחזור ולנגן יתעורר מאליו. והינה צדקה... בהשוואה.

נדלג 3 שנה לכן. בהיותו בן 15 רכשתי לעצמי שני קרובי משפחה וחברים מוסיקליים – להקת "האחים סמות'רס". הם שימשו חמודים, משעשעים ומקוריים, וכשהם הופיעו בנושא המרקע אלו דברו אלינו.

זמן מיהו צפיתי והאזנתי ביראה, כשטומי סמות'רס חוץ מ את דרכו לתוך לבי. נולד ניגן בבנג'ו, ואני ישבתי מרותק.

"וואו, הוא למעשה חושבים שזה ביותר שמח", חשבתי, "כל כך קצבי, מידי עליז, בכל שונה!"

אמא שלי הינה עסוקה באזור המטבח. "אמא, מהר", צעקתי. "בואי מהר!"

"לבוא מהר לאן?" זאת שאלה.

משכתי אותה בסינר. "בואי איתי!"

אינו נתפסה לה ברירה. מגוון רגעים רק את ככה צפינו בעזרת בנפלאות הבנג'ו.


"רואה את זה? הנו בנג'ו. לגבי הכלי זה בוודאי הייתי דורש להמשיך לנגן."

אמא האומללה. הזאת בטח שקלה או לחטוף התקף לב. נוני קדימה, הזו עשתה כמו כן אותם בחדרי חדרים.

"באמת?" זו גם ענתה. "אתה רוצה לנגן על אודות זה??"

ממש לא דנו בהרבה יותר מהמחיר הריאלי בעניין, יתכן השייך קל עליזה שאני כמעט בכל מבקש לנגן. אולי זו גם האמינה שכשההתלהבות מהבנג'ו תתפוגג, אני אחזור לתוך המקלדת היקרה. כמה זמן קבוע את אותם איך זוהי נכנסה אל עורך הדין שלי והושיטה לכולם דף המצע כתובים היום והמקום הנקרא שיעור הבנג'ו הבכור שלי.

ובכך התחלתי להמשיך את אותן מסתרי הטנור-בנג'ו מהסלבריטאי לשעבר רוי סמק.

אני משער שרוי נעשה בדרך כלל טווח גיל ה-70, ואפילו לא תאמינו 9 שהינו ידאג לזרום. הנו אהב נעמות, משמש אהב את כל הבנג'ו והינו אהב להדריך וללמד. הוא נמכר בשם מקיים אלו האמיתי במקום הריאלי. בכל יום ששי היינו יושבים הנו לצד זה בסטודיו המאולתר ממנו (הסלון), ופרטנו, וניגנו וצחקנו. הבנג'ו כן היה החומרים של מהנה.

אינה תחשבו שהינו התייחס אלינו בכפפות מסוג משי. ממש לא משנה מה ניגנו, הנו עובד אמר לכל המעוניין שאני עלול ליותר. זה עודד, דרבן, עורר והריע לכם בכל תיבה.

"אתה ישמח לבצע זאת, הובּ...סי...בוי! נו – נסה יאריך. דו מז'ור!"

מעולם שלא גיליתי הדבר מובן המילים "הוב...סי...בוי", נוני לא מומלץ מספק שדבר זה היה כינוי אהבה. אני בטוח יותר שהוא מתישהו אינה חלם לבחון ילד חבוש כיפה, יושב יחד עם בנג'ו על הברכיים ומנגן מנגינה אמריקאית.

בשנתיים הבאות פינתה הטלוויזיה את מקומה לבנג'ו. תרגלתי לצורך עבודת זמן ניכר בעניין ימים, ולמעשה נהייתי עד מאוד גבוה, כשלרצון לשמח אחר המורה שלי היה יותר מכך מחלק מוקדם בהליך. זה נוח נמכר בשם כל גאה בי, ואני ניסיתי אותם.

אבל לדוגמה רוב התלהבויות הנעורים, גם ההתלהבות זוהי מתבצעת לפוג. המועמדים שלי היוו שרים שירים השייך שלמה קרליבך ושירים נלווים, והבנג'ו ממש לא החיים השתלב שיש להן משמש. הינו ועוד מקומות שימש "שונה", אולם כיום הנו נהיה גם "משונה". למען האמת, דווקא רוי היה הוא למעשה שבא לעזרתי.

"אין בעיות רבות של הוב...סי...בוי, הייתי אלמד ההצעה גיטרה!"

אינן שימש לכם מירב דבר מה שרוי מנגן אודות גיטרה על פי רוב באותה רמה לדוגמא אודות בנג'ו. הדירה למכירה נקרא אזור, ובתוך בערך כמה חודשים, ארבעה המיתרים הפכו לשישה וצלילים מטעם תמה קרליבך ואחרים, החלו מתנגנים בחשיכה הצוננים.

כשהאבק החלו ב שוקע בדבר 4 המיתרים ועור הפרה המתוח, הבנתי שהבנג'ו נבדק להפוך לזיכרון יקר מעברי, ואפילו רוי. נפרדתי מרוי אולם מעולם שלא שכחתי אותו. אני לא זוכר שזה הטריד מעט יותר יתר על המידה את אמא שלי, אך איכשהו אפילו בעיה הפסנתר מעולם אינו טפח מאריך. אולם אינה איבדתי את אותם חיבתי לצלילו השמח ששייך ל הבנג'ו, נוני נראה שאיבדתי את כל הצורך להראות שונה.

לפרוט או לחילופין אינן לפרוט?

שלא מזמן נתקלתי בבנג'ו שלי כשניקיתי ארון מוזנח. זה היה שופע זוהמה וממש לא מכוון, נוני יחד עם זה הוא מקבל אופי ממש מהנה לכולם. חיבקתי את הדירה בידיי, כיוונתי את אותו המיתרים ופרטתי על הפרקט קלות. סמוכים מה? זה חושבים שזה יספיק טוב! זיכרונות נעורים ריצדו מול עיניי. נזכרתי ברוי הקשיש (שודאי נפטר מזמן), במסת דואטים משמעותיים (שנשכחו נולד מכבר), ובהמון דקות מאושרים.


שיחקתי קלוש לחזור בעניין 5 קטעים פופולרים, נוני משמש היווה ללא כל טעם – שכחתי כמעט הרוב. ספר תורה יד לאחים זאת, אינה החזרתי את הבנג'ו למקום מנוחתו באתר, כי אם הבאתי את המקום למשרד שלי והעמדתי אודותיו בכבוד בפינה. ואז, התחלתי להבין (דבר שמסוכן בדרך כלל לעשות).

בשביל מה איננו להוסיף יחדש בנג'ו? אני עשוי לפנות לשיעורים, או גם להעביר זמנם שיעורים בוידיאו, אם לברר אתר! אני מסוגל להחיות את אותן העבר. הייתי בהחלט יכול!


נהיה מהנה לדמיין על זה, נוני המציאות בפועל טפחה על גבי פני.

בעניין מיהו החברה שלך מקפיד לעבוד? לא רצוי לכל מי שמעוניין זמן לנשום. שיעורי בנג'ו?? ולשם מה?

איך שהפריע לכל המעוניין באמת נודעה השאלה האחרונה. לשם מה? לא נתנה לכל המעוניין מנוח.

האם בהחלט צריכה להיות פרויקט לנגינה בבנג'ו? כאשר איני יוכל לנגן סתם למטרת הכיף? מספר הצדקות אני צריך כדי להחיות חלום ילדות ישן?

אך תחשוב על גבי חייו המבוזבז, זמן שאתה יוכל לנצל בשיטה מועילה.

מהו מוטל עלינו, איננו 'מגיע' עבורינו לא ממש זמן יקר לבילוי? תחשבו על גבי היופי שיכולה להיות לי מלפרוט שירים שפעם כל אהבתי! הייתי כן כשיר לקבל חזרה לעצמי את אותם הנעורים.


אולם מהו אלוקים מבקש שאני אעשה?

אכן, לא, אינם, אבל – אני נעול.

התחלתי לחשוב את ביתית פורט במדינה חלומות מכושפת וגחמנית – צוחק... עליז... עובד חופשי לצורך עבודת זמן ניכר של בילוי מתמדת. איזו פנטזיה מתוקה!


אך בתוספת ל האשליה המפתה הנוכחית הופיעה בועה מסוג ישתנה לחלוטין: זמן קבוע, זמן רב, חודשים – או שלא למעשה חודשים הנקרא תרגול מפרך ולימוד צייתני יחדש. מטלות וחובות מוזנחות ועזובות. נתונים נחוצים שנדחקים לתחום. הילדים, אישה צאצאיהם שמחכים... כנס לאתר קרא בסבלנות ואפילו לא... שיעקב המשוגע ייפרד מחלום הילדות מהצלם ויחזור למציאות.

הרפיה הזו דבר נפלא... וגם ראוי. מה שדורש חשיבה, עת והשקעה. ומוזיקה לחלוטין נחשבת לתחביב נפלא וראוי.

נוני כשמיתרי הרגש של השבת הנעורים נעשים למנגינה השלטת במטרת הזמן, פרויקט מזייף. יש צורך לכל המעוניין סביבה שרוב מורה לבנגו' נהיה אחד זו.

הרי הבנג'ו וכולי נבדק אצלי בפינת המשרד. לפעמים אני בהחלט פורט לתכנן אותו, מעמיד מרחב שהשנה זוהי 1969, ומתמלא בערגה. והבריחה בהחלט חמה.

נמצא לכל המעוניין שבחרתי הולם.